למה מדינות מתרגמות סרטים ואחרות משתמשות בדיבוב?

לפני שנתחיל לדון בשאלה המעניינת מדוע מדינות מסויימות מעדיפות לתרגם סרטי קולנוע ע”י דיבוב ואילו אחרות (כמו ישראל) משתמשות לרוב בכתוביות, כדאי שנבין שקיימת נטייה טבעית גדולה יותר לצפייה סרטים מדובבים מאשר בסרטים עם כתוביות מכיוון שאז העיניים מרוכזות אך ורק במה שקורה על המסך ופחות במעקב אחרי הכתוביות. בנוסף, מחקרים מוכיחים שברוב המקרים אנשים נוטים להעדיף בהמשך חייהם את סוג התרגום שהורגלו אליו מילדות.

מדוע מדינות מעדיפות הקרנת סרטים מדובבים ואילו אחרות מעדיפות לבצע תרגום ולהטמיע כתוביות?

הסיבות העיקריות הן שתיים:

  1. העלות הגבוהה של מלאכת הדיבוב על פני הכנת הכתוביות
  2. ההתפתחות של הזהות הלשונית והתרבותית בין האומות – נרחיב על הנושא המרתק בהמשך המאמר

הדיבוב נעשה בעיקר במדינות גדולות ועשירות

לתרגם סרטים או להשתמש בדיבוב?דיבוב באירופה נעשה על פי רוב בצרפת, גרמניה, איטליה, ספרד ואנגליה ואילו תרגום לכתוביות נעשה תמיד במדינות קטנות יותר כמו בלגיה, שוויץ, הולנד ועוד. בשיטת הדיבוב היקרה יותר משתמשים במדינות גדולות בהן ההכנסות ממכירת כרטיסים מצדיקות את העלות הגבוהה. לעומת זאת, הטמעת כתוביות היא פתרון כלכלי ששמור לשווקים מוגבלים או למדינות קטנות.

השאלה שנשארת היא איך נוצרה מלכתחילה העדפה לשיטת תרגום אחת? כלומר, מה מצדיק את המחיר והמאמץ הנוספים הכרוכים בדיבוב? האם אומות מסוימות היו מוכנות פחות מאחרות לקבל את הכתוביות? האם היה לחץ ממשלתי כלשהו על מפיצי הסרטים המתורגמים בכדי לעודד דיבוב בארצות מסוימות? האם, מעבר לרווח, היו שיקולים פוליטיים או לאומיים על הכוונת?

ובכן, נראה שיש סיבות נוספות, לאו דווקא כלכליות, שגרמו למדינות מסוימות להעדיף את הדיבוב על פני הכתוביות…

איך הופקו הסרטים הראשונים?

הסרטים הראשונים שהופקו היו בכלל סרטים אילמים ובין הסצנות נעשה שימוש בכותרות אשר בקלות היה ניתן לתרגמם ולהחליפם. תרגום סרטים באורך מלא החל בסוף שנות העשרים עת החלו להיות מופצים הסרטים “המדברים” כמו שאנו מכירים אותם היום. בתחילה נעשה ניסיון להפיק מספר פעמים את אותו הסרט מספר פעמים, כל פעם בשפה אחרת אך ניסיון זה נחל כישלון חרוץ. מנקודה זו ואילך היה צורך לדבב או להטמיע כתוביות בסרט בשביל להפיץ אותו בעולם.

ההגנה על הסרטים האירופיים

בשנות החמישים, מדינות אירופה כמו גרמניה, צרפת, איטליה וספרד ניסו להגן על עצמן משליטה אמריקנית בתעשיית הסרטים על ידי הפעלת מגוון מנגנונים כגון: מכסות יבוא על סרטים זרים, מיסים על סרטים זרים, קביעת יחס יבוא-יצוא בין סרטים מקומיים לסרטים זרים ועוד. במקביל, מדינות אלו עודדו במרץ את תעשיות הסרטים שלהן דרך תמיכה פעילה של הממשלה, הלוואות, סבסוד פרויקטים וכדומה. צרפת, איטליה גרמניה וספרד גם עודדו במיוחד קולנוע לאומני שהקרין זהות לאומית חזקה.

במדינות האירופאיות הגדולות, הפקות קולנוע ייצגו הרבה מעבר לתעשייה מקומית. קולנוע נחשב לחלק חיוני מהתרבות הלאומית על ידי הצגת זיכרונות של עבר מפואר, על ידי הצגת נושאים לאומניים אשר הצופים יכולים להתחבר אליהם וכך סרטים הפכו לחלק מהרטוריקה הלאומית שקודמה על ידי המדינות הגדולות.

השימוש בסרטי קולנוע ככלי אידיאולוגי

בשנות השלושים והארבעים, ממשלותיהן של גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית וגם ספרד תחת הנהגתו של פרנקו שלטו ללא עוררין על ייצור הסרטים הלאומי שלהן. ראשי המדינות הללו הבינו את יכולת המשיכה והכוח שיש לסרטים על ההמונים ובמאמץ לבנות מדינות לאומיות ולהפיץ את האידיאולוגיה שלהן המדינות האלו הלאימו את תעשיית הסרטים ויצרו תשתיות שעומדות גם היום בבסיס תעשיית הסרטים.

בנוגע לסרטים זרים שהותרו לייבוא, ממשלות גרמניה, איטליה וספרד גם קבעו קוים מנחים הנוגעים לאופן הקרנת הסרטים. לדוגמה, המפיצים חויבו לרוב על פי חוק לעשות שימוש בדיבוב ולא בתרגום. מוסוליני אף אסר על גרסאות שאינן מדובבות כניסה למדינתו וגרמניה העדיפה בבירור דיבוב בטענה שתחום זה נותן תעסוקה למובטלים מארצו.

קווי מדיניות השפה שהכתיבו הממשלות הללו נועדו בראש ובראשונה לחזק את משטרן של הממשלות השולטות. כל הממשלות התעקשו על תקן שפה אחת לאומית למען אחדות לאומית ואסרו על קבוצות מיעוטים לדבר בשפה ובניב שלהם.

תפקידו החשוב של תרגום בסביבה לאומנית

תרגום “לאומני” חייב להיות מוכוון-קהל בכדי להתאים את החומר הזר כמה שיותר לסטנדרטים המקומיים אותם קבעו ממשלות מסוימות. במקרה הזה, דיבוב הינו מוכוון-קהל הרבה יותר מאשר הכנת כתוביות לסרטים זרים.

דיבוב הינו ניסיון להחביא את האופי הזר של סרט על ידי יצירת האשליה כי השחקנים מדברים בשפת הצופה. סרטים מדובבים הופכים, בצורה מסוימת, למוצרים מקומיים. כתוביות, מהצד השני, היא צורה של תרגום מוכוון מקור. הצופים (אשר יכולים להפסיק לקרוא את הכתוביות, אם רצונם בכך) כל הזמן מקבלים תזכורת לזרותו של הסרט על ידי קיומו של פס הקול המקורי. כתוביות, באופן לא ישיר, מעודדות שימוש בשפה זרה כפעולה יומיומית בנוסף ליצירת עניין בתרבות זרה.

לסיכום

העדפת כתוביות או דיבוב בתרגום של סרטי קולנוע נובעת משיקולים כלכליים אך אם בודקים זאת לעומק מגלים עוד שיקולים לא כלכליים בעליל.

כתוביות ודיבוב מייצגים שני קצוות בספקטרום התרגום מכיוון שהם נובעים משני הפכים של מערכות תרבותיות. כתוביות מתאימות לתרבויות הפתוחות להשפעות זרות. דיבוב לעומת זאת, נובע לרוב מאינטרסים לאומניים דומיננטיים וקורה בעיקר בתרבויות שאין להן רצון לקבל השפעות חדשות. דיכוי או קבלה של סרטים זרים הוא המפתח להבנה של איך מדינה רואה עצמה בהשוואה למדינות אחרות, ואיך היא רואה את חשיבות תרבותה ושפתה שלה.

תודה לפרופ’ רחל ויסברוד מהמחלקה לתרגום וחקר התרגום באונ’ בר-אילן.

אולי יעניין אותך גם אובדנה של שפת האם או הטמעת כתוביות